<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן פ"ה</h1>
<h2>דף מט:</h2>
איזהו חלב שהתורה אסרתו זהו תותב קרום ונקלף כמו חלב הקרב אף כל כיוצא בו. והרשב"א ז"ל כתב בד"א בחלב שאין הבשר חופה אותו אבל חלב שהבשר חופה אותו בחיי הבהמה לעולם מותר שנאמר את החלב אשר על הכסלים למדך תורה שאין אסור אלא שעל הכסלים ולא שבתוך הכסלים ע"כ. כתוב בספרא כי כל אוכל חלב [מן הבהמה] ונכרתה יכול אף חלב דפנות ת"ל ואת החלב המכסה יכול לא יהא בכלל עונש אבל יהא בכלל אזהרה ת"ל את החלב המכסה ועוד תניא א"כ למה נאמר אשר יקריבו ממנה חלב שכמותו כשר ליקרב אמרתי לך יצא חלב דפנות שאין כשר ליקרב ע"כ. מ"מ הקרום שעל הדפנות צריך להסיר כלו והטעם מפני שהחלב המכסה את הקרב שוכב שם וכן מן היותרת לצד חוץ כמו שנבאר ב"ה. וכן צריך להוציא החוטין שהן תלתא מימנא ותרתי משמאלה. והרשב"א ז"ל כתב בתשובה אותו חלב שתחת קרום דק הסמוך למתנים ודאי אסור ואין זה נקרא שבתוך הכסלים אלא אותו שהבשר עצמו חופה אותו והוא שעומד בין כפלי הכסלים אבל אותו שהקרום לבד חופה אותו נראה הוא על הבשר ואין לך מי שמתירו.
חלב הלב וחלב הדקין המלופפין מותר והרי הן כשומן שמותר. חוץ מראש המעים הסמוך לקיבה הוא תחלת בני מעים שצריך לגרוד החלב שעליו וזהו חלב הדקין שעליו אמרו ריש מעיא וכו'. וכן פסק הרשב"א ז"ל שהחלב שעל הדקין אסור כשמתחילין לצאת מן הקיבה. ויש מן הגאונים שאמרו שראש המעים הזה שצריך לגרוד הוא המעי שיוצא בו הרעי שהוא סוף המעים שקורין טבחייא ולשון הגמרא כזהו ריש מעיא באמתא בעיא גרידא והמנהג לגרדם את שניהם. מיהו של צד הקיבה גורדין אותו לגמרי ושל צד הכרכשה אין גורדין אותו לגמרי לפי שיש שם חלב טהור אבל מסירין הקרום הארוך עם חלבו שאינו דבוק עם הכרכשא בשאר השומן.
<h2>דף נ.</h2>
שלשה חלבים הן שחייבין עליהן כרת שעל הקרב ושעל הכסלים ושעל שתי הכליות. ושעל שתי הכסלים אסרה תורה ולא שבתוך הכסלים. חלב שעל הקרב הוא חלב שעל גבי המסס ובית הכוסות פי' הבעל הערוך אצטומכא דלבא ששם מתבשל המאכל ובל"ע צינפאן ובית הכוסות פי' סוף הכרס שקורין פנסא בל"ע. ושעל הכסלים הוא חלב שבעקרי הירכים מבפנים. ויש חלב על הקיבה עקום כמו קשת והוא אסור וחוט משוך כמו יתר והוא מותר כך פסק הר"ם במז"ל והריא"ף ז"ל כתב איכא מאן דנהג ביה איסור ואיכא מאן דנהג ביה היתרא ובני בבל נהגו בו איסור. וכתב הרשב"א ז"ל וצריך ליטול כל חלב שעל הקיבה עד אמה בדקין וכן נמי צריך ליטול כל חלב שעל גבי המסס ובית הכוסות ושעל הכרס כולה ע"כ.
<h2>דף עד.</h2>
השוחט בהמה ומצא בה שליל כל חלבו מותר ואפילו מצאו חי מפני שהוא כאבר ממנה. ואם שלמו לו חדשיו ומצאו חי אע"פ שלא הפריס על גבי קרקע שאינו צרך שחיטה חלבו אסור וחייבין עליו ומוציאין ממנו כל החוטין והקרומות האסורין בשאר כל הבהמות. והרשב"א ז"ל מתירו אם לא הפריס על גבי קרקע כן נמי כתב הר"ף ז"ל כי חלב השליל מותר אבל גידו אסור והני מילי בשלא הלך כלל.
<h2>דף פט:</h2>
השוחט בהמה ומצא בה שליל כל חלבו מותר ואפילו מצאו חי מפני שהוא כאבר ממנה. ואם שלמו לו חדשיו ומצאו חי אע"פ שלא הפריס על גבי קרקע שאינו צרך שחיטה חלבו אסור וחייבין עליו ומוציאין ממנו כל החוטין והקרומות האסורין בשאר כל הבהמות. והרשב"א ז"ל מתירו אם לא הפריס על גבי קרקע כן נמי כתב הר"ף ז"ל כי חלב השליל מותר אבל גידו אסור והני מילי בשלא הלך כלל.
<h2>דף צב:</h2>
חוטין שבחלב אסורים ואין חייבין עליהן כרת פי' שבחלב טילא בל"ע ובחלב שעל גבי הדקין יש חוטין מסובכין זה עם זה והן אסורין משום חלב אבל אין חייבין עליהן כרת דחלב אמר רחמנא ולא חוטין וה"ה לכל חוטין שהן אסורין משום חלב כמו שנבאר ב"ה. אע"פ שחלב הכליות לוקין עליו נוטל אדם לובן שבתוך הכוליא ואח"כ אוכלו ואין צריך לחטט אחריו שעל הכליות נאסר ולא שבתוכן.
<h2>דף צג.</h2>
איזהו חלב שהתורה אסרתו זהו תותב קרום ונקלף כמו חלב הקרב אף כל כיוצא בו. והרשב"א ז"ל כתב בד"א בחלב שאין הבשר חופה אותו אבל חלב שהבשר חופה אותו בחיי הבהמה לעולם מותר שנאמר את החלב אשר על הכסלים למדך תורה שאין אסור אלא שעל הכסלים ולא שבתוך הכסלים ע"כ. כתוב בספרא כי כל אוכל חלב [מן הבהמה] ונכרתה יכול אף חלב דפנות ת"ל ואת החלב המכסה יכול לא יהא בכלל עונש אבל יהא בכלל אזהרה ת"ל את החלב המכסה ועוד תניא א"כ למה נאמר אשר יקריבו ממנה חלב שכמותו כשר ליקרב אמרתי לך יצא חלב דפנות שאין כשר ליקרב ע"כ. מ"מ הקרום שעל הדפנות צריך להסיר כלו והטעם מפני שהחלב המכסה את הקרב שוכב שם וכן מן היותרת לצד חוץ כמו שנבאר ב"ה. וכן צריך להוציא החוטין שהן תלתא מימנא ותרתי משמאלה. והרשב"א ז"ל כתב בתשובה אותו חלב שתחת קרום דק הסמוך למתנים ודאי אסור ואין זה נקרא שבתוך הכסלים אלא אותו שהבשר עצמו חופה אותו והוא שעומד בין כפלי הכסלים אבל אותו שהקרום לבד חופה אותו נראה הוא על הבשר ואין לך מי שמתירו.
יש כמו שתי פתילות חלב בעקרי המתנים סמוך לראש הירך כשהבהמה [חיה] חלב זה נראה במתנים. וכשתמות ידבק [בשר] בבשר ויתכסה חלב זה ואינו נראה עד שיתפרק הבשר מן הבשר ואף על פי כן הרי זה אסור שאין זה חלב שהבשר חופה אותו. ובמתנים עצמם שקורין לונביל"ש יש בהן חוטי חלב אסורין וצריך לנקרן ולשלוף אותן מהן ולמטה בדין איסור דם אבאר דינן בע"ה. ובכל מקום שתמצא חלב תחת הבשר והבשר מקיף אותו מכל סביביו ולא יראה אלא כשיקרע הבשר מותר.
שלשה חלבים הן שחייבין עליהן כרת שעל הקרב ושעל הכסלים ושעל שתי הכליות. ושעל שתי הכסלים אסרה תורה ולא שבתוך הכסלים. חלב שעל הקרב הוא חלב שעל גבי המסס ובית הכוסות פי' הבעל הערוך אצטומכא דלבא ששם מתבשל המאכל ובל"ע צינפאן ובית הכוסות פי' סוף הכרס שקורין פנסא בל"ע. ושעל הכסלים הוא חלב שבעקרי הירכים מבפנים. ויש חלב על הקיבה עקום כמו קשת והוא אסור וחוט משוך כמו יתר והוא מותר כך פסק הר"ם במז"ל והריא"ף ז"ל כתב איכא מאן דנהג ביה איסור ואיכא מאן דנהג ביה היתרא ובני בבל נהגו בו איסור. וכתב הרשב"א ז"ל וצריך ליטול כל חלב שעל הקיבה עד אמה בדקין וכן נמי צריך ליטול כל חלב שעל גבי המסס ובית הכוסות ושעל הכרס כולה ע"כ.
תרבא דקליבוסתא אסור וחייבין עליו כרת פרש"י ז"ל חלב שעל גבי עצם קטן שקורין אנק"א ומחובר לקולית והרשב"א ז"ל פי' חלב שעל הכסלים.
חלב הלב וחלב הדקין המלופפין מותר והרי הן כשומן שמותר. חוץ מראש המעים הסמוך לקיבה הוא תחלת בני מעים שצריך לגרוד החלב שעליו וזהו חלב הדקין שעליו אמרו ריש מעיא וכו'. וכן פסק הרשב"א ז"ל שהחלב שעל הדקין אסור כשמתחילין לצאת מן הקיבה. ויש מן הגאונים שאמרו שראש המעים הזה שצריך לגרוד הוא המעי שיוצא בו הרעי שהוא סוף המעים שקורין טבחייא ולשון הגמרא כזהו ריש מעיא באמתא בעיא גרידא והמנהג לגרדם את שניהם. מיהו של צד הקיבה גורדין אותו לגמרי ושל צד הכרכשה אין גורדין אותו לגמרי לפי שיש שם חלב טהור אבל מסירין הקרום הארוך עם חלבו שאינו דבוק עם הכרכשא בשאר השומן.
יש בגוף הבהמה קרומות וחוטין שהן אסורין משום חלב וצריך לנטלן מן הבהמה בין לצלי בין לקדרה. ואלו הן דטחלי ודכולייתא אסורין משום חלב. והחוטין שבתוך הכסלים הם חמשה שלשה מימין ושנים משמאל השלשה מימין מתפצל כל אחד ואחד לשנים והשנים משמאל מתפצל כל אחד ואחד לשלשה שלשה ואי שליף להו חמימי משתלפי ואי לא בעי לחטוטי בתריהו. וכתב הר"י מקורביל ז"ל שאם שרה אותן במים הוו להו כחמימי והגיה עליו הר"ף ז"ל וצ"ע בס"ג. ומורי רבי יחיאל ז"ל היה נוהג שלא לאכול כלל מאותה חתיכה לפי שאין הטבחים זריזין להסיר אותן חמימי עכ"ל.
וחוטי הטחול שהן הורידין צריך לשלוף אותן שהן אסורין משום חלב. וחוטי הכליות וכן קרום שעל הטחול וקרום שעל הכסלים וקרום שעל הכליות אין חייבים עליהם אם לא שעל דדו שהוא מחלב הקרב ושאר הקרומות אסורין ואין חייבין עליהן.
<h2>דף צז.</h2>
ושני קרומות יש בכוליא העליון חייבין עליו כרת. והתחתון אסור ואין חייבין עליו כרת. וכתב הרשב"א ז"ל כוליא שצלאה בחלבה מותרת לפי שהקרום [מפסיק בינה לבין החלב ומונע את הכוליא מלבלוע. ואע"פ שהקרום] עצמו אסור כבר בארנו שהקרומות אין מפעפין. כתב הבעל התרומה ז"ל צריך להסיר קרום מן הבהמה לצד פנים סמוך לדפנות ולחזה וזהו קרום שעל הכסלים וכן ביותרת צריך לקלוף מבחוץ והכל לפי שחלב המכסה את הקרב שוכב שם אבל קרום היותרת מבפנים לצד הריאה אינו צריך מפני שבאותו הצד אין בו חלב. ואם נחתכה משם היותרת ואין מכיר אי זה צד מבפנים או מחוץ יקלוף אותה משני צדדיה מספק לחומרא עכ"ל.
